סדרת העבודות החדשה של אריה ברקוביץ ממשיכה את עיסוקו במחקר ובהפשטה של אורבניות ושל קיום במרחב העירוני. ה"עיר" של ברקוביץ היא עיר מתעתעת. האובייקטים מאזכרים ונשענים על מבנים, על פורמליזם המתכתב עם אדריכלות ועל מפגש של ישן וחדש המבקש להעיר זיכרון. זוהי דקונסטרוקציה של העבר ויחד עם זאת היא מסמנת כי הזיכרון הוא העתיד. הזיכרון של ברקוביץ הוא שריר מכווץ, חלק אינטגרלי בלתי מוכחש מהחלל שבין "אמנות" ל"חיים". זהו הכוח המניע את האמנות. ה"זיכרון" הוא גם כוח מאגי וגם כוח פורמליסטי, מושגי.

התערוכה '24' מבקשת ליצור מסגרת והצעה לקפסולה של עיר הממוקמת בין העבר לעתיד. עשרים וארבע עבודות: 22 אובייקטים פיסוליים מעץ ומחומרים תעשייתיים ו 2 ציורים אקריליק על בד, המרמזים ליממה, למאגר של זמן, של קיום ושל חיים. ברקוביץ משבש את העובדות ואת המבנים המוכרים ומנסח הצעה למבט חדש. מתוך פסלי העץ מבצבצים החוצה אלמנטים רכים (בדים, פיסות ניילון, יריעות גומי) המבקשים לפרוץ החוצה ולעמוד על התלישות ועל הזרות שבין החומרים, לחבר בין האלמנטים, ולחפש גאולה. שני ציורים של שמש ושל ירח תלויים זה מול זה כמסגרת של זמן ושל מקום לאובייקטים.