התערוכה מבקשת לשרטט מקום מדומיין , אשר ממוקם בין הידני והמסורתי לבין הדיגיטלי והמתועש.העבודות בתערוכה נעות על ציר מדומיין המגדיר מפה או טריטוריה באמצעים שונים, ומנסחות "מקום".זהו מקום מופשט, המסומן על ידי קורדינטות ואמצעי התמצאות במרחבי היצירה. העבודות משרטטות גבול ממשי או קונספטואלי, תוחמות ומנכסות את המרחב.

העבודות בתערוכה ואופן הצבתה, יוצרות אווירת התייחסות פשוטה ובו בזמן רבת פנים ומשמעויות. בריחוק ובניתוק שלה מ"עובדות" וממקום קונקרטי או כזה הניתן לזיהוי, היא מזמינה התייחסות דו משמעית, המעלה על הדעת מקום לא מוגדר וחמקמק. זהו מקום שיש בו צער, חמלה, תקווה ומערכת של סימנים המקודדים את המציאות. אופני הייצוג, אשר סבים סביב אותו נושאים באמצעי הבעה שונים, מזמינים מבט העומד על היחס בין המטאפורה לבין המקור שלה. העבודות בתערוכה, אם כן, הן בו זמנית גם עצמן וגם המטאפורה של עצמן, גם מלאות וגם מרוקנות מהרפרנס שלהן אל  המציאות.

התערוכה מציגה את פעולת המכבש שבין האנלוגי וה"קראפטי", לבין הדיגיטלי והממוכן באמצעים טכנולוגיים: ציור ידני של פיקסלים ממוחשבים; הדפסה של דימויים דיגיטליים על נייר ציור, המחזירה אותו להיות "חם" ומסורתי; פונטים ממוחשבים הנעשים דרך שכבות של צבע עמלניות; הדפסה באור UV הנעלם כמעט כשנוצר ולא מותיר במה להיאחז; קריאה כמערכת קורדינטות הממפות מקום את עבודתו של קופפרמן.